כלב שמתחיל לנבוח בפינת החצר, מתקשח, מזנק קדימה או מרחרח בהתלהבות ליד שיחים יכול להתריע על נחש עוד לפני שבני הבית מבחינים בו. ברגע כזה, טיפול בנחש ליד כלב אינו ניסיון להבין מי מפחד ממי או לבחון את סוג הנחש מקרוב. זו פעולה מהירה של יצירת מרחק, שליטה בכלב והזעקת לוכד נחשים מוסמך. הכלב פועל מתוך סקרנות, הגנה על הטריטוריה או יצר ציד. הנחש, מצדו, בדרך כלל מחפש מסתור ודרך מילוט. אבל כשכלב מתקרב, נובח או מנסה לנשוך, הנחש עלול להרגיש לכוד ולהתגונן. גם נחש שאינו ארסי עלול לנשוך, וכל נחש שנראה סמוך לכלב צריך לקבל יחס זהיר עד שלוכד מקצועי בודק את המצב.
הדבר הראשון שעושים הוא להרחיק את הכלב. קראו לו אליכם בקול רגוע, חברו רצועה אם הדבר אפשרי בלי להתקרב לנחש, והכניסו אותו לבית או לרכב סגור. אם הכלב נסער, אל תרוצו אליו ואל תנסו לתפוס אותו בכוח ליד הנחש. תנועה חדה ורעש עלולים לגרום לו להסתער דווקא לכיוון הסכנה. שמרו מרחק של כמה מטרים לפחות מהמקום שבו נראה הנחש. הרחיקו ילדים, אורחים וחיות מחמד נוספות, וסגרו גישה לחצר או לאזור הרלוונטי. מי שנשאר לצפות בנחש צריך לעשות זאת רק ממקום בטוח, בלי להתכופף מעליו, בלי להקיש עליו ובלי לחסום לו את נתיב הבריחה. אם ניתן, שמרו על קשר עין מרחוק. נחש יכול להיעלם במהירות מתחת לעציץ, לערמת גזם, למחסן או לתוך סדק בקיר. אין צורך לעמוד ממש מולו. מספיק לציין ללוכד היכן נראה לאחרונה, לאיזה כיוון התקדם ומה נמצא סביבו. מידע כזה חוסך זמן ומאפשר סריקה מדויקת יותר.
הטעות הנפוצה ביותר היא ניסיון לסלק את הנחש בעזרת מטאטא, מקל, צינור מים או חפץ אחר. פעולה כזו מסכנת את הכלב, את בני הבית ואת מי שמנסה לעזור. היא גם עלולה לפצוע את הנחש ולגרום לו להגיב בהתגוננות. אין לנסות לתפוס את הנחש בידיים, להרים אותו בעזרת כלי מאולתר, להפוך עציצים כשהכלב עדיין באזור או לרדוף אחריו אל תוך צמחייה צפופה. גם צילום תקריב אינו שווה את הסיכון. אם אפשר לצלם תמונה מרחוק, בלי להתקרב ובלי להשתמש בפלאש, היא עשויה לסייע ללוכד. אם לא, מוותרים על התמונה. חשוב לא פחות: אל תסיקו שנחש קטן אינו מסוכן, ואל תניחו שנחש שנראה איטי הוא מת או לא פעיל. זיהוי נחשים בשטח אינו משחק ניחושים, ובוודאי לא כשהכלב נמצא לידם. בישראל יש מינים שאינם ארסיים, אך מרבית האנשים אינם יכולים לזהות בוודאות את המין בתנאי לחץ, תאורה חלשה או מרחק.
אם ראיתם הכשה, שמעתם יללה פתאומית בזמן שהכלב היה סמוך לנחש, או שהכלב חוזר אליכם עם נפיחות מהירה בפנים, ברגל או באזור הפה, התייחסו לכך כאל מצב חירום וטרינרי. סימנים אפשריים נוספים הם חולשה, ריור מוגבר, הקאות, כאב, צליעה, חוסר שקט, נשימה חריגה או התמוטטות. לפעמים סימני ההכשה אינם בולטים מיד, ולכן גם שינוי התנהגותי לאחר מפגש חשוד מחייב בדיקה דחופה. הרחיקו את הכלב מהנחש והשאירו אותו שקט ככל האפשר. נשאו אותו אם ניתן, במקום לאפשר לו לרוץ או להתרוצץ, והתקשרו מיד למרפאה וטרינרית או לבית חולים וטרינרי כדי להודיע שאתם בדרך. במקביל, הזעיקו לוכד נחשים לטיפול בנחש שנותר בשטח. אין לעכב את הפינוי לווטרינר כדי לחפש את הנחש, לצלם אותו או לנסות ללכוד אותו. אין לחסום את האיבר בחוסם עורקים, לחתוך את מקום ההכשה, למצוץ ארס, לקרר בקרח או לתת לכלב תרופות ביתיות. פעולות כאלה עלולות להחמיר את המצב או לעכב טיפול נכון. גם אם הנפיחות נראית קלה, רק וטרינר יכול להעריך את מצבו של הכלב ולהחליט על הטיפול הדרוש.
נחש שנעלם אינו בהכרח עזב את החצר. הוא עשוי להסתתר במרחק קצר מאוד, במיוחד אם יש במקום מחסן עמוס, צינורות, ערמות עלים, גזם, אבנים, חומרי בניין או צמחייה סבוכה. אל תשחררו את הכלב חזרה לחצר רק מפני שהנחש אינו נראה. כדאי להשאיר את הכלב בבית או ברצועה עד לבדיקת השטח. לוכד מנוסה לא מחפש רק את הנחש עצמו, אלא בוחן גם את נתיבי התנועה, מקומות המסתור והגורמים שמשכו אותו לסביבה. לעיתים זו לכידה ממוקדת, ולעיתים נדרשת סריקה שיטתית יותר של החצר או של אזור העבודה. חשוב להבין שנחש אינו מגיע לחצר כדי לחפש את הכלב. לרוב הוא נמשך לתנאי מסתור, למכרסמים, למים או למעבר נוח בין שטחים פתוחים. לכן לאחר אירוע כזה, לא מספיק להוציא את הנחש. צריך להבין מה יצר עבורו תנאים נוחים להגיע ולהישאר.
אין דרך להבטיח שחצר בישראל תהיה נטולת נחשים בכל עונה ובכל אזור, אבל תחזוקה נכונה מצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי למפגש. דשא גבוה, גזם שנשאר לאורך זמן, ערמות קרשים ומקומות מסתור צמודים לבית הם הזמנה נוחה לנחשים ולמכרסמים כאחד. הקפידו על חצר מסודרת ועל גיזום צמחייה צפופה, במיוחד לאורך גדרות, קירות ומחסנים. אחסנו ציוד מורם מהקרקע ככל האפשר, סגרו פתחים בולטים במבנים ובמחסנים, ואל תשאירו מזון של בעלי חיים בחוץ לאורך הלילה. מזון כזה עשוי למשוך מכרסמים, והמכרסמים מושכים נחשים. בטיולים, שמרו את הכלב ברצועה באזורים של עשב גבוה, מסלעות ושבילים לא מטופלים. כלב משוחרר יכול להגיע לנחש לפני שתספיקו לזהות אותו, בעיקר בשעות שבהן הטמפרטורה נעימה יותר לנחשים. גם בגינה פרטית, כדאי להימנע מלאפשר לכלב לחפור ולחקור ערמות גזם או פינות סגורות בלי השגחה.
לכידת נחש אינה רק הוצאה של בעל חיים ממקום אחד לאחר. היא דורשת קריאת שטח, הבנה של התנהגות הנחש, ציוד מתאים ויכולת לפעול בלי להכניס את בני הבית לסיכון. איש מקצוע אחראי יסביר מה הוא עושה, יבדוק את האזור שבו נראה הנחש וייתן הנחיות מעשיות למניעה בהמשך. לוכד נחשים מקצועי פועל בבטיחות גם עבור האנשים וגם עבור הנחש. המטרה אינה להרוג נחש מתוך פחד, אלא להרחיק את הסיכון, ללכוד אותו בצורה נכונה ולשחרר אותו בחזרה בטבע בתיאום עם הגורמים המתאימים. זו הדרך הנכונה לשמור על הבית בלי לפגוע סתם בחיית בר שיש לה תפקיד חשוב במערכת האקולוגית. במקרה של מפגש ליד כלב, תנו עדיפות לשלושה דברים: מרחק, רוגע ותגובה מקצועית. הכלב לא צריך להוכיח שהוא שומר על הבית, ואתם לא צריכים להפוך ללוכדי נחשים. סגרו את הגישה, שמרו על הכלב קרוב אליכם, והניחו לאיש שטח מנוסה לטפל באירוע בצורה בטוחה.