בתור לוכדי נחשים, אנו נתקלים לא מעט בנשלים של נחשים ועוד יותר מכך, בחוסר ידע בנושא זה מצד הלקוחות וכלל הציבור, לכן נסביר כאן בצורה מפורטת את כל מה שחשוב לדעת על נשל נחש. 

כאשר אומרים ש"הנחש משיל את עורו" חשוב להבין שעור הנחש מורכב משלוש שכבות – היפודרמיס, דרמיס ואפידרמיס- המהווה את השכבה החיצונית ביותר ומחולקת גם היא למספר שכבות שונות. למעשה, הנחש משיל רק את השכבה החיצונית של האפידרמיס וכמובן שלא את העור כולו, זו הסיבה שהמראה והתכונות של הנשל אינן זהות לאלו של עור הנחש על כל שכבותיו. שכבה חיצונית זו עשויה מתאים קרניים מתים המסודרים בצפיפות ומטרותיה הן להגן על הגוף ולצמצם התאדות מים מהעור. 

כידוע, נחשים מתנשלים על מנת לגדול. שכבת העור החיצונית מוגבלת בגמישות שלה ומשום כך, כאשר הנחש גדל, הוא חייב להחליף את השכבה הזו ובכך לאפשר המשך גדילה. אולם, תהליך ההתנשלות הוא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של הנחשים גם כאשר אינם גדלים. סגנון החיים וצורת התנועה הייחודית של הנחשים כוללת חיכוך רב של העור עם הסביבה החיצונית, שחיקה זו מצריכה את התחדשותו, במיוחד כאשר הנחש מחלים מפציעה. 

נחש עשוי להשיל את עורו כ-6 עד 16 פעמים בשנה, כלומר פעם בשלושה שבועות עד חודשיים, אך לא בהכרח בתדירות קבועה במשך כל השנה. בארץ, הנחשים מתנשלים בעיקר במהלך האביב והקיץ. 

גורמים רבים משפיעים על תדירות השלת הנשל:  

גיל הנחש – נחש צעיר מתנשל בתדירות גבוהה יותר מנחש מבוגר. 

סוג הנחש – סוגים מסוימים מתנשלים בתדירות גבוהה יותר מאחרים. 

קצב הגדילה – נחש אשר אוכל יותר, גדל מהר יותר ועקב כך מתנשל בתכיפות גבוהה יותר. 

מצב גופני – החלמה מפציעה או הדבקות בטפילים חיצוניים עשויה לזרז את מועד השלת הנשל או להגביר את התדירות. 

נחש משיל את הנשל בבת אחת, אך יתכנו מקרים שבהם הנשל לא ייפרד מגוף הנחש בחלק אחד, אלא במספר חלקים, גדולים או קטנים, שעשויים להתנתק בפרק זמן קצר כמו חצי שעה עד פרק זמן ארוך כמו ימים אחדים ואפילו יותר מכך. 

לפני הורדת הנשל, הנחש מתכונן לכך בתהליך שנמשך שבוע עד עשרה ימים, שבהם הוא נשאר במסתור שקט וממעיט בפעילות, לעיתים גם לא אוכל. כחלק מהתהליך, צבע העור ובמיוחד העיניים מקבלים בהדרגה גוון אפור-כחלחל עד כדי כך שבשלב מסוים הנחש כמעט עיוור ועלול גם להיות תוקפני יותר מסיבה זו. אחר כך משקף העיניים חוזר להיות שקוף ובשלב האחרון שמגיע יומיים-שלושה לאחר מכן – הנחש משיל את הנשל, בדרך כלל בבת אחת כשהנשל נשאר שלם. 

 בתמונה: פתן שחור (Walterinnesia aegyptia) בשלב מתקדם לקראת השלת הנשל. צילום: אלטר חדד.

כשאנחנו מסתכלים על נשל, אנו רואים למעשה את צידו הפנימי מכוון שכאשר הנחש משיל את הנשל הוא יוצא מתוכו כמו שרגל יוצאת מגרב וכך מתקבל נשל שצדו הפנימי הפך לחיצוני (In side out). משום כך כדאי להפוך חזרה את הנשל על מנת לבחון אותו כאילו היה מונח על הנחש. 

ממבט קרוב, לוכד נחשים מקצועי מסוגל לזהות את סוג הנחש או לכל הפחות לצמצם את האפשרויות. בצפון הארץ ומרכזה, הצפע המצוי הוא סוג הנחש הארסי היחידי, לעיתים קרובות ניתן להעריך אם מדובר בנשל השייך לצפע או לנחש אחר שהוא אינו ארסי. 

בתמונה: נשל של צפע מצוי (Daboia palaestinae ). ניתן לראות בבירור את הדוגמא האופיינית לצפע - מעוינים המתחברים ל"זיג- זג" . צילום: גיא פרננדס

כפי שהוסבר קודם לכן, צבע הנשל אינו זהה לצבע עור הנחש, צבעו הכללי של הנשל הוא לבן-אפרפר ולפעמים ניתן להבחין בדוגמא על צדו הגבי או במקרה של נחש שחור, בגוון כהה משמעותית מצדו הגחוני. בנוסף לצבע ודוגמא, ניתן להבחין בסימני זיהוי נוספים כגון גודל הנשל, גודל וצורת הקשקשים וצורתם, ובכללם מגיני הראש שהם גדולים אצל נחשים ממשפחת הזעמניים (לא ארסיים) וקטנים כגודל קשקשי הגוף אצל נחשים ממשפחת הצפעיים (ארסיים). יש לציין שבאזורים המדבריים בארץ, נפוצים שני סוגי נחשים שקשקשי מגיני הראש שלהם גדולים בדומה לאלה של מיני הזעמנים אבל הם ארסיים, אלה הם הפתן השחור (Walterinnesia aegyptia) וצפעון שחור (Atractaspis engaddensis) לכן הסתכלות בנשל השייך למינים אלו עלול לבלבל. 

 בתמונה: נשל של צפע מצוי- גודל קשקשי הראש כגודל קשקשי הגוף. צילום: גיא פרננדס.

חשוב להבין שהנשל גדול יותר מהנחש שהשיל אותו. איך זה ייתכן? פשוט משום שהנשל כולל את כל שטח הפנים של כל קשקש, כלומר גם חלק מצידו התחתון שאינו מוסיף לגודל הנחש אבל כן מוסיף לגודל הנשל. הנשל כולל גם את שטח הפנים של הרווחים שבין הקשקשים אשר אינם נראים בדרך כלל אלא כאשר עור הנחש מתוח, למשל בזמן בליעת טרף. ובנוסף לכך, לעיתים קרובות כאשר הנחש מתנשל, הנשל נמתח תוך כדי ההפרדות מהגוף ומתייבש בצורה כזו שהוא נשאר מתוח. 

מצאתי נשל בחצר. מה זה אומר? 

ייתכנו לכך שני תרחישים: 

האחד – נחש ביקר בחצר בנקודת זמן לא ידועה וייתכן שהוא עדיין בסביבה. על פי מצב הנשל ניתן להעריך את הזמן שעבר מאז השלת הנשל, אבל הערכה כזו היא לא חד-משמעית מכוון שמצבו תלוי בגורמים סביבתיים משתנים. התרחיש השני הוא שהנשל או חלק ממנו הגיע אל החצר באמצעות הרוח או ע"י בעלי חיים. לרוב יהיה מדובר בחלק מהנשל ולא כולו. 

מה לוכד נחשים מקצועי אמור לעשות כשנמצא נשל אבל הנחש לא נצפה? 

הלוכד צריך לזהות כמיטב יכולתו ובהתאם לנסיבות לאיזה סוג נחש שייך הנשל. השלב הבא הוא לסרוק את החצר או המבנה בו נמצא הנשל בניסיון למצוא את הנחש ו/או את שאר חלקי הנשל במקרה שנמצא רק חלק ממנו. אם כל הנשל נמצא, בשלמותו או בחלקים נפרדים, סביר להניח שהנחש התנשל במקום (אך לא בהכרח עדיין נמצא בסביבה) ואם מצאנו רק חלק קטן מהנשל ורובו חסר, סביר להניח שנחש לא התנשל במקום אלא חתיכת הנשל הובאה אלינו בדרך כזו או אחרת. 

לסיכום, נחשים משילים את השכבה החיצונית של עורם מפעם לפעם. לעיתים אנו נתקלים בו באזורים מיושבים וכמו כן בחצר הבית. אין צורך להיבהל, במקרים רבים הנחש לא נמצא במקום ובכל מקרה, יש להתייעץ עם לוכד נחשים מוסמך. 

כתב: אלטר חדד.